סדקים

יוצאת להליכה בטבע, מלאת שמחה והודיה על הרגע הזה. מרגישה כל כך ברת מזל שיש לי את האפשרות לצאת אפילו לכמה דק מהמירוץ ולהזכר שכאן בטבע הכל מרגיש אחרת. נינוח ורגוע יותר, משתנה, נוכח, שלם ומאוחד.

בדרכי חוצה אדמה מעט בוצית שנסדקה בזמן שהיא מתחממת מהשמש, משנה צורה , מאפשרת למשהו חדש להתגלות.

והיא כל כך יפה. וואו!!!

חושבת לעצמי:

• איפה אני נסדקת?

• כיצד אני מגיבה כשמשהו נסדק בתוכי?

• האם אני מסתירה את הסדקים?

• האם אני מודה עליהם ועוצרת לראות את ההזדמנות החדשה שנוצרה?

• ובכלל כיצד אנחנו מתייחסים למשהו שנשבר?

• האם אנחנו מנסים לתקן?

• האם אנחנו משתנים לרגע לפני שממשיכים אותו?

• האם אנחנו נעצרים לראות היופי שהתגלה מתוך החוסר שלמות?

כשאני מתבוננת בטבע, יש לי אפשרות ללמוד כל כך הרבה תובנות חכמות על עצמי. יש לי מורה מדהים שמראה לי מה יכול לקרות, מה עשוי להיות הרווח וההזדמנות שלי אילו הייתי בוחרת לחכות בסבלנות ולראות את הדבר המופלא החדש שיכול להתרחש מתוך הסדקים, מתוך השברים .

זהו תהליך טרנספורמטיבי המאפשר לאור לחדור פנימה ולזרוח החוצה.

מזמינה אתכם להרהר, לתהות, להתבונן ולשאול שאלות

ולא מיד לקפוץ עם תשובות ופתרונות.

צאו לטבע, אפשרו למרחב להדהד , להזכיר לכם שהכל כבר כאן, הכל נמצא, כל שעלינו לעשות הוא להאט, להתבונן ולהקשיב